פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים הטיל אחריות על בית חולים בגין נזקים שנגרמו לקטינה בעקבות רשלנות רפואית בהריון. הקטינה נולדה בשבוע השלושים ושניים להריון כאשר היא סובלת מפיגור שכלי קשה ומשותיק מוחין.
הדיון המשפטי בתביעת רשלנות רפואית דנן נערך בדלתיים סגורות, מתוך רצון שלא לפרסם את שמה של הקטינה ו/או כל פרט שיש בו כדי לחשוף את זהותה. על פי העובדות שפורטו בכתב התביעה, עולה כי בשבוע התשע עשרה להריונה, אושפזה אם הקטינה במחלקה הפיכיאטרית של בית החולים, בשל טראומה פסיכוטית שעברה בסמוך למות אביה.
ההוראה לאשפזה בבית החולים הנתבע, ניתנה תוך התחשבות בעובדה כי היא נמצאת בהריון ומתוך מטרה לעקוב מקרוב אף אחר התפתחות ההריון. על פי הרישום הרפואי שצורף לתביעת רשלנות רפואית בהריון דנן עולה כי תקופת אשפוזה של האם התאייפנה במורדות ועליות. כך, רוב הזמן התנהל האישפוז על מי מנוחות אולם לעיתים היו התנהגויות חריגות של האם (התפשטות בפרהסיה, רחצה עם מים רותחים, עשיית צרכים בחדר ועוד). יתר על כן, במהלך האישפוז נפלה האישה ההריונית מכיסא נדנדה ובעקבות זאת נערכה לה בדיקה על ידי הגניקולוג של בית החולים, אשר שלל אפשרות של היפרדות השלייה. מהתיעוד הרפואי לא ניתן לדעת האם במועד האמור בוצעה לאם בדיקת צוואר הרחם, אותה נהוג לבצע לאחר נפילה של נשים הריוניות (הבדיקה נועדה לשלול, בין היתר, מצב של לידה מוקדמת).
כחודש לאחר הנפילה האמורה ילדה האם את הניזוקה בחדר בית החולים, כאשר איש מהצוות הרפואי לא נוכח. הניזוקה נולדה במשקל נמוך מהנורמלי והובהלה לחדר טיפול נמרץ של בית החולים, שם אובחנה כמי שסובלת מדימומים בראש, אשר הובילו לשיתוק המוחין ולנזקים הנלווים לכך, כמפורט לעיל.
התובעים טוענים כי בית החולים נהג ברשלנות רפואית באופן שבו עקב אחר התפתחות ההריון, כך שבין היתר לא ערך בדיקה של צוואר הרחם, לא לקח בחשבון את האפשרות של לידה מוקדמת, וכל זאת למרות שהריונה של היולדת הוגדר כהריון בסיכון גבוה, לאור מצבה הנפשי. על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים עולה כי אילו היה הצוות הרפואי של בית החולים נמנע מאותה רשלנות רפואית בהריון, היה ניתן לחזות מראש את הלידה המוקדמת ולתת לאם טיפול סטרואידי, שנועד להפחית דימום מוחי של העובר ולהבשיל את ריאותיו. התובעים מייחסים לצוות הרפואי רשלנות רפואית אף לאור תלונותיה של היולדת ביום הילדה, אשר הסבה את תשומת ליבן של האחיות לכאבים בביטנה, אולם הצוות הרפואי ייחס זאת למצבה הנפשי ונעל אותה בחדרה.
בית המשפט מקבל את התביעה וקובע כי הייתה רשלנות רפואית במסגרת המעקב שבוצע אחר ההריון, כאשר מצבה הנפשי של האם הגביר את החובה המוטלת על הצוות הרפואי לצפות ולהיערך למצב של לידה מוקדמת. לו היה הצוות הרפואי נערך ללידה המוקדמת, היולדת לא הייתה נמצאת לבדה במהלך הלידה. ודוק, אי הימצאות רופא מטפל במהלך הלידה מהווה סטייה חמורה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת וללא כל ספק עולה כדי רשלנות רפואית.
לאור כל זאת מעמיד בית המשפט את הפיצוי שיש להעניק לתובעות על הסך של כחמישה מיליון שקלים.
לעיון בפסק הדין המלא – ת.א 9588/07